תנו דוגמא אישית
ארוחות משותפות הן לא רק מקור לתזונה אלא גם מקום לרכוש הרגלי אכילה. לפני שאנחנו מאשימים ש"הילד לא אוכל כלום", כדאי שנבדוק עם עצמינו ממי הוא למד לאכול את הדברים שהוא אוכל? אולי לא למד בכלל? איפה הוא התנסה במגוון מזונות? האם הוא ראה את ההורה שלו מנסה לאכול משהו חדש ולמד ממנו "לנסות דברים חדשים". הרי ברור שהרגלי אכילה נרכשים בזמן האכילה, ואם הילד אוכל לבד? ממי הוא ירכוש אותם?
דוגמא טובה לכך הם ילדים ראשונים. כל הורה לכמה ילדים יודע להעיד שהילד הראשון היה בעייתי יותר מהאחים שלו בהרגלי אכילה. זה מאוד נפוץ כי את הילד הראשון מאכילים, בעוד הילדים הבאים בתור כבר אוכלים עם האחים שלהם בארוחות משותפות.
אחת הטעויות הנפוצות של הורים צעירים לילדים ראשונים היא שהם לא אוכלים עם הילדים שלהם ורק מאכילים אותם בכפית. הילד לא רואה את ההורים שלו אוכלים ולא לומד לאכול יחד איתם. מעבר לכך, ההאכלה הופכת למקום להתנצחויות עם ההורים והילד מבין מהר מאוד שאי אפשר לדחוף לו אוכל לפה אם הוא יסגור אותו בכוח. המרחק מכאן להפרעות אכילה בגיל מאוחר יותר הוא קצר מאוד ולא פלא שהפרעות אכילה הופכות נפוצות יותר ויותר ומתחילות מוקדם יותר.
מה עושים? פשוט אוכלים עם הילד ביחד, ורצוי גם לתת לילד לאכול את מה שאתם אוכלים, רוצים עוד? תנו לו להתנסות באכילה לבד, יחד איתכם, לצידכם ותוך כדי, גם תדברו איתו ותשאלו אותו מה שלומו ואל תדברו איתו רק על איך הוא אוכל? או למה הוא לא אוכל יפה? אל תנזפו בו, תעודדו אותו ותנו לו דוגמא.
דוגמא אישית שלי היא דייסה, מאז ומעולם שנאתי דייסה, כשרציתי שילדי יתחילו לאכול דייסה התחלתי לאכול יחד איתם בבוקר, חודש שלם לקח לי להתרגל לזה ובסוף כשהתחלתי לאכול איתם את הדייסה בכל בוקר, כבר לא הייתי צריך לשכנע אותם, הם אכלו את זה בטבעיות ואפילו לא ניהלנו על זה דיון.
השלב הבא באכילה משותפת היא ארוחה משפחתית
מספר לא מבוטל של מחקרים שנעשו על ההשפעה הפסיכולוגית של ארוחה משפחתית על ילדים ומתבגרים מראים שלארוחה אחת ביום יש אפקט אדיר על המצב הריגשי והנפשי של בני נוער. כל המחקרים מראים שארוחה משפחתית אחת ביום משפרת את התקשורת במשפחה, מעודדת שיח בריא ומפחיתה סטרס בכך שהיא מאפשרת לבני נוער לשחרר לחצים, שהם מנת חלקם בגיל ההתבגרות, באופן ספונטני ונורמלי.
יתרה מכך, באורח החיים של היום, ארוחות משפחתיות הופכות להיות כמעט הזמן היחיד שהמשפחה יכולה להיפגש ולהסתכל האחת לשני בעיניים. זה הזמן להוריד מסכים (גם שלנו), להניח אותם באופן מסודר בצד ולא לגעת בהם (כן, גם אנחנו) במשך עשרים דקות- חצי שעה.
לסיכום,
רוצים פחות יסורי מצפון ויותר להשקיע בילדים שלכם? תאמצו לעצמכם הרגל של ארוחה משפחתית אמיתית אחת ביום. חצי שעה ביום ותמנעו מילדכם חיים שלמים של הפרעות אכילה, בעיות ריגשיות והפרעות נפשיות. אם אתם לא מצליחים בערב, תתאמצו יותר בבוקר. אם אתם מצליחים לעשות זאת בצהריים, שיחקתם אותה.חושבים שזה מופרך לחלוטין? שזה בלתי אפשרי? בואו תזכרו לרגע בתקופה הסגר הראשונה של הקורונה, שהכל עצר מלכת וביליתם יותר זמן בבית עם הילדים, בישלתם יותר, אכלתם ביחד, דיברתם. עכשיו תחשבו רגע על הבריאות של הילד שלכם בתקופה הזאת, נכון, הם היו יותר בריאים. זה לא במקרה וזה לא רק כי הם לא היו בגן או בבית ספר חשופים למחלות. זה קרה כי היה לכם יותר זמן אליהם ולצרכים שלהם.
בחיים האמיתים זה גם אפשרי, חצי שעה ביום, זה הכל, רק צריך לסדר את זה בלו"ז.
מאחל לכולנו שנה יפה, שונה, קלה ובעיקר משפחתית יותר.
(1) Family mealtimes and eating psychopathology: the role of anxiety and depression among adolescent girls and boys. White Et AI