בשבוע הראשון ללידתו היה בני בכורי שלו ורגוע. כל כך שלו וכל כך רגוע שהתחלנו לחשוש. השינוי התרחש ביום השמיני. ביום שנכנס בבריתו של אברהם אבינו, התחיל לבכות ולא הפסיק במשך שבועות. הילד פשוט בכה ללא הפסקה במשך רוב שעות היום ואני, כאדם המופקד על רווחתו, נאלצתי למצוא דרכים שונות לשעשע אותו. מאחר שלא היה רגע אחד של שקט, התקשיתי לפנות זמן לצרכים הבסיסיים ביותר שלי, כמו שינה ואכילה. למרות שנטה ליבב במשך רוב שעות היום, "המנה העיקרית" הגיעה בשבע בערב. מאחר שהתינוק התעוות ופניו היו מתכרכמות מכאב, הנחנו שהוא סובל מתופעת עוויתות המעיים – "קוליק" בעגה מקצועית. כמה פעמים מצאתי את עצמי מבקרת אצל רופא הילדים לאחר שבכיו נמשך על פני שעות רבות, אך הוא הסביר לי חזור והסבר ש"אין מה לעשות", אי אפשר לפתור את בעיית הגזים ובמקרים קשים אפשר לתת לו קצת "אקמולי" כדי להקל על כאביו. עוויתות המעיים חולפות בתוך שלושה חודשים ואז הילד יירגע, הבטיח הרופא. בתי המרקחת התעשרו על חשבוננו כשניסינו את כל התרופות האפשריות לטיפול בגזים – ללא הועיל. הילד המשיך לצרוח. אמנם כעבור שלושה חודשים חלפו עוויתות המעיים ואיתם גם התקפי הבכי בערבים, אך הוא המשיך להיות תינוק לא רגוע. לבסוף למדתי לקבל את בכיו כדבר נתון וחדלתי לחפש סיבות לפשרו. 

 

בניגוד לרפואה הקונבנציונלית, הרואה בבכי התינוק כורח המציאות, דבר טבעי שצריך ללמוד לחיות איתו, הרפואה האלטרנטיבית מתייחסת לתופעה בכובד ראש וגם מציעה מענה לבעיה.

 

"הרפואה הסינית מחלקת את חיי הילד לשלוש תקופות", מסביר ד"ר יאיר מימון, מנהל רפואי ב"רפואות-מדיטף" (מרכז לרפואה משלימה בילדים ותינוקות) ומומחה ברפואה סינית. "התקופות הקריטיות הן גיל שלושה חודשים עד חצי שנה וגיל שנה. אי שקט יכול לנבוע מבעיה בשתי מערכות עיקריות – מערכת העיכול ומערכת הנשימה. התינוק נוטה לסבול מאי שקט בשל בעיות במערכת העיכול – הרבה גזים ואי נוחות בבטן. אם התינוק ניזון מפורמולה, יכולות להופיע רגישויות שונות מאחר שזהו לא המזון הטבעי שלו. אם התינוק יונק, יש לבדוק את האוכל של האם כדי לשלול רגישות לאחד המזונות – מוצרי חלב, קמח ועוד. כדי להקל על התינוק הסובל מגזים, אפשר לעסות את בטנו וגם את הגב התחתון. רצוי גם לנסות להחליף את הפורמולה שממנה הוא ניזון. תינוקות לא רגועים מגיבים יפה לטיפול המשלב תזונה, עיסוי, דיקור וחימום עם מוקסה. ישנה נקודה מתחת לברך המשפיעה ישירות על מערכת העיכול", הוא אומר.  

 

"בעיות במערכת הנשימה גם הן שכיחות בקרב תינוקות. על פי הרפואה הסינית, מערכת העיכול מייצרת את הליחה ומערכת הנשימה אוגרת אותה. אף סתום ונוזלים באוזניים מפריעים לתינוק לינוק ואינם מאפשרים לו לישון. מערכת הנשימה מלאת ליחה, הנוזלים סותמים אותה, והתינוק לא מצליח להירגע. במקרה כזה אפשר להרים את המזרן כדי להקל עליו לנשום.

 

"ישנם גם גורמים בלידה שעלולים להשפיע על אי השקט של התינוק, למשל התערבות כירורגית כמו לידת ואקום היוצרת לחץ על הראש. טיפול אוסטאופתי יכול לסייע מאוד במקרים כאלה ולהקל על הטראומה של התינוק. לעתים, בעקבות לידה קיסרית, מערכות שונות של הגוף, כמו מערכת הנשימה, הן 'עצלניות' יותר ומתקשות לתפקד. כאשר הלידה הייתה טראומתית, באופן טבעי זה ישפיע על כושר הסתגלותו של התינוק לעולם. טראומה שעברה האם במהלך ההריון יכולה אף היא להשפיע על התינוק ועל התנהגותו".

 

מאחר שהרפואה הסינית רואה בתינוק עד גיל שנה חלק בלתי נפרד מהוריו, האבחון משותף לילד ולהוריו. "במקרים רבים הבעיה היא בהורים ולא בילד", מעיד ד"ר מימון. "כאשר יש אי שקט בבית, גם הילד לא שקט. לפעמים, כאשר המטפל מזהה כי הבעיה היא אצל האם, הוא יטפל בה ולא בתינוק. כאשר האם חסרת סבלנות, התינוק מרגיש זאת והוא מגיב באי שקט משום שהוא חש לא רצוי. אנו ממליצים שבחודשים הראשונים לחייו הילד יישן באותו חדר עם הוריו".

 

אולם גם ד"ר מימון מכיר בכך שישנם ילדים שחוסר השקט הוא חלק מאופיים. "מדובר בילדים ערניים, שזקוקים לגירויים רבים וישנים פחות שעות". לעידוד ההורים, הוא אומר שתינוקות אלה יגדלו להיות ילדים מפותחים יותר.

 

טיפול אלטרנטיבי נוסף המתיימר להתמודד עם בעיית התינוק חסר המנוח הוא IPEC, ובעברית – ניקוי פיזי רגשי משולב. עדי שאנן, מאסטר ברפואה סינית ומביא השיטה לארץ, מספר כי עוצמתה של השיטה בכך שהמטפל עובד ישירות עם הצד הלא מודע של התינוק, וכך הוא יכול לאתר באופן מילולי ובלתי מילולי את הבעיות שמהן הוא סובל. נשמע דמיוני, אבל מתברר שהשיטה עובדת, במיוחד במקרים שבהם הרפואה המערבית הרימה ידיים. "בייחוד אצל תינוקות, שאצלם המודע והתת-מודע הם אחד ואין ביכולתם להסביר לנו ממה הם סובלים, ההצלחות של ה-IPEC הן גדולות. התינוקות מעבירים לנו מידע רגשי בעיקרו באמצעות בכי או מצב רוח. דרך מבחן שרירים שהמטפל עורך לתינוק באמצעות אמו, הוא מקבל תשובה מדויקת לשאלה מהו מקור הסבל - האם זו בעיה של כאב, אי נוחות, בעיית עיכול או כל דבר אחר". לאחר שהתינוק אובחן, תהליך הטיפול או ה"ניקוי" בשפתו של שאנן יכול להתחיל. 

 

ד"ר בשמת אבן זוהר, שבנה שי סבל רבות מאלרגיות מאז שהיה תינוק, מדברת בהתלהבות על השיטה. היא הגיעה ל-IPEC לאחר שגם בבית החולים נואשו ממנו והיא הרגישה שאין לה מה להפסיד. שיטת הטיפול בתינוקות שונה מזו הנהוגה במבוגרים, ולמעשה התשאול עובר דרך גוף האם.

 

"אני החזקתי בידו של שי וידי הייתה מורמת. המטפל בדק את מתח הטונוס בשריר באמצעות הפעלת לחץ קל על היד. אפילו לא ידעתי מהן השאלות שהוא שאל, אבל בכל פעם שהתשובה הייתה חיובית, לא יכולתי להחזיק את היד באוויר. המטפל משתמש באבחון במטריצה – רשימה קבועה של נושאים שעליהם המטפל עובר. למשל, האם הוא אלרגי למוצרי מזון? אז עוברים על כל הקבוצות: מוצרי חלב, לחם ועוד. בתחילה כל כך היה לי קשה להאמין שהטיפול עובד, שגם כאשר המטפל אמר לי ש 'ניקה' את הגוף של הילד מהאלרגיה לביצים לקח לי חודש להאמין לו ולתת לילד ביצה. כיום שי נקי לחלוטין מאלרגיות ויכול לאכול כל דבר".  

 

לדברי שאנן, תינוק צריך להיות רגוע ושמח, ולבכות רק כאשר מציק לו משהו. "אני לא מקבל את הגישה של רופאי הילדים שאומרים לאמהות שאין מה לעשות. זו גישה מוגבלת משום שלהם אין פתרונות ואין תרופה שהם יכולים לרשום לו. אני מאמין בחוש האימהי ורואה בו סוג של מנגנון הגנה. מלבד זאת, אשמה היא סוג של רגש שקשה לתינוק להתמודד איתו, ולכן כאשר האם מרגישה אשמה גם התינוק סובל".

 

 

1. לא להתבייש במצב, לא להסתיר ולא להסס לבקש עזרה מהמשפחה, בן הזוג או החברים. מדובר בהתמודדות קשה מאוד, ולכן יש מקום לטיפול גם באישה ולא רק בתינוק.

2. הסכנה הגדולה ביותר היא היווצרות רגשות שליליים אצל האם כלפי עצמה וכלפי התינוק. רגשות שליליים כאלה יכולים להיות זרז לדיכאון לאחר לידה. לכן יש צורך ליצור חוויות חיוביות של האם והתינוק ולצאת מנקודת הנחה שאין במצב הזה אשמים - לא התינוק ולא האם.

3. סמכי על האינטואיציה שלך כאם. היא בדרך כלל נכונה, אף שיהיו רבים שינסו לערער את ביטחונך.

4. חשוב שתצאי להתאוורר ותקדישי זמן לעצמך.

5. אם את במצב של חוסר שינה מתמשך, חשוב להשלים אותו. התארגנו כך שלפחות לילה בשבוע בעלך יקום אל התינוק.

6. שגרה וסדר יום קבוע עוזרים מאוד הן לאם והן לתינוק. יש להקפיד על זמן מוגדר לשינה ולנמנומים, להאכלה ואפילו שעה קבועה ליציאה לטיול.

> חזרה לדף מאמרים וכתבות