רפואת מתבגרים הנה תת התמחות קלינית אשר הוגדרה לפני ארבעים שנה כתחום נפרד בתוך רפואת הילדים. עפ"י הגדרת האיגוד הישראלי לרפואת מתבגרים, טווח הגילאים של מתבגרים הוא 12-18, מתחילת הבגרות המינית ועד הבשלת העצמאות הנפשית. מאידך, היום כבר ברור שטווח זה רחב יותר. בעולם המזון המתועש והמדיה העמוסה במסרים מיניים, ניצני התבגרות מתחילים להופיע כבר מגיל 9 לערך. העצמאות הנפשית והכלכלית, לעומת זאת, מתחילה רק בשלהי העשור השלישי. בנוסף להתרחבות טווח גיל ההתבגרות, הגבול בין מתבגר למבוגר בעידן המודרני הולך ומטשטש. הורים וילדים קונים באותן חנויות הבגדים, לכולם יש חשבון בפייסבוק, כולם רואים את ה"אח הגדול"...

הרי אם הוא ילד- הולכים לרופא ילדים ואם הוא מבוגר- אפשר ללכת לרופא משפחה...

ובכן, כאן למעשה טמונה שורשה של הבעיה או הסיבה להתפתחותה של ההתמחות ספציפית בגיל זה. בצורה המסורתית, ברפואה הקונבנציונלית וברפואה המשלימה מתבגרים נופלים בין הכיסאות. ראשית מבחינת ההיענות לטיפול. אכן, למתבגרים יש קושי בהתמסרות לטיפול רפואי אך קושי זה נובע מתוך הקושי של המטפלים/ הרופאים לגשת למתבגרים. יש סברה הגורסת ש"קשה לטפל בבני נוער", "הם לא מגיעים כמעט לטיפולים".

ע"מ לטפל במתבגרים חשוב להפנים כי הם שונים מילדים. הם רואים עצמם כמבוגרים ודורשים שיתייחסו אליהם בצורה כזאת, ובצדק. יש להם כבר גוף של מבוגרים, תפיסת עולם יותר מעוצבת ובעיות המאפיינות את עולם המבוגרים. הם מרגישים מאוד לא שייכים למרפאות הילדים, לציורים על הקירות ולבובות בחדר ההמתנה, למשחקים של הרופאים והגישה הילדותית- לכן, הם אינם מתאימים לטיפולו של רופא הילדים.

רופאי ה"מבוגרים" מאידך אינם מספיק קשובים לעולמם הבלתי מעוצב, לעיתים מבולבל של המתבגרים, למצבי רוחם ולבעיותיהם ולכן המתבגרים נמנעים מלהגיע אליהם.

בפן הרפואי למתבגרים יש בעיות ייחודיות - שונות לחלוטין ממחלות החום הסוערות והקצרות של הילדים או מהמחלות הכרוניות של המבוגרים. המחלות של המתבגרים הן תקופתיות, עוצמתיות וקשורות קשר הדוק במיוחד לתהליכים החברתיים, הנפשיים והרוחניים אותם הם חווים . למחלות של המתבגרים יש משמעות עצומה על עיצוב עולמם הבריאותי, החברתי והנפשי כמבוגרים."

בשביל להבין זאת צריך להבין כמה דברים על גיל ההתבגרות:

תקופת ההתבגרות היא תקופה בה יש קשר הדוק בין שינויים פיזיולוגים לשינויים חברתיים. הרבה מהבעיות בגיל ההתבגרות נובעות מהלחצים הגדולים שחש המתבגר מהסביבה. התסמינים הגופניים והנפשיים שזורים זה בזה בצורה הדוקה. התקופה הזו היא תקופה קריטית אשר קובעת את המשך חייו של המתבגר במישור הבריאותי, החברתי והנפשי. זו תקופה מאוד לא פשוטה גם למתבגר ובטח למשפחתו.

ההתפתחות בתקופה הזו מתבטאת בשלושה מישורים:
• הראשון הוא ההתפתחות הגופנית- המעבר הדרמטי מגוף של ילד לבגרות מינית פיזית.
• המישור השני הוא ההתפתחות החברתית- המעבר מהתלות בהורים, משפחה או דמויות סמכות אחרות, לעצמאות במישור ההתנהגותי והחברתי. בעבר היה נהוג להגדיר את העצמאות גם במשור הכלכלי- נושא שהופך בעייתי יותר ויותר באורח החיים המודרני.
• האחרון ומאוד חשוב הוא המישור של ההתפתחות הקוגניטיבית. בתקופה זאת מתרחש מעבר מחשיבה קונקרטית לחשיבה מופשטת גבוהה, זה המקום בו המתבגר מתחיל לעצב את תפיסת עולמו וערכיו. שינוי זה מהווה מצע פורה להתפתחות כעסים ומתחים ביחסים עם הסביבה ויוצר תופעות רבות פסיכו-גופניות של דחק.

אנו חייבים לזכור שתקופה זו מאוד קשה ומבלבלת למתבגרים. פעמים רבות הם בעצמם אינם מבינים את הסיבות והתהליכים שמובילים אותם ומוצאים את עצמם מבולבלים, כועסים וסקרנים- גורמים אשר מעלים את הנטייה לאלימות, בדיקת גבולות, סמים ואלכוהול.

מסיבות אלה הטיפול במתבגרים הוא שונה ומיוחד. טיפול זה דורש יכולת הקשבה לנפשו של המתבגר והבנה של התהליכים המעצבים את עולמו. על המטפל במתבגר להיות רגיש מאוד למתחים אותם חווה המטופל, להיות בעל סבלנות, אמפטיה ובעל יכולת ליצור שפה משותפת עם המתבגר. לעיתים תכופות המתבגרים מחפשים מבוגר אחר (לא ההורים או המורים) ש"ינחה " אותם ויוביל אותם במשעולי ההתבגרות. המטפל בהקשר זה צריך לשמש גם סוג של "מדריך"/ "מורה נבוכים" - פיזי, נפשי וחברתי.

 

מעבר לכך - הטיפול במתבגר דורש יכולת הקשבה, סבלנות ויכולת הכלה, יחד עם הצבת גבולות ברורים לטיפול. הטיפול תמיד מלווה בשיחה והנחייה וחייב לפנות לעולמו הפנימי של המתבגר. הטיפול מתבצע תמיד בנוכחות ההורים, בהסכמת ההורים והמתבגר. חלקים מסוימים מהשיחה יתכן ויערכו עם המתבגר בפרטיות או רק עם הוריו.

ניתן לחלק את הפתולוגיות האופייניות לגיל ההתבגרות למספר קבוצות:

בבסיס השינויים הגופניים הן בעיות הגדילה והצמיחה והחששות הנלווים למעבר מגוף של ילד לגוף של מבוגר. השינויים ההורמונאליים הסוערים מלווים פעמים רבות בתופעות כגון אקנה, שינויים לא מאוזנים בסימני המין המשניים והרבה מתח.

ההתעסקות הרבה במראה והשתייכות חברתית יחד עם תזונה לקויה ואורח חיים כאוטי גוררים אחריהם הפרעות באכילה אשר יכולות אף לסכן את חייו של המתבגר.

השנים הראשונות של קבלת המחזור החודשי ועד התייצבותו מאופיינות באי סדירויות וכאבי מחזור. בנוסף מאופיינות השנים הראשונות של המיניות בחרדות מיניות והתנהגות מינית לא מרוסנת.

כוללות בתוכן שלל של תופעות פיזיות ונפשיות אשר הופכות יותר ויותר נפוצות בגיל ההתבגרות בשנים האחרונות – דיכאונות וחרדות , IBS (תסמונת המעי הרגיש), כאבי ראש ותופעות דחק נוספות.

 

הרפואה הסינית עוסקת לאורך כל הדרך בתפר העדין שבין ההפרעות הגופניות להפרעות הנפשיות. דווקא ההסתכלות האנרגטית מאפשרת דיוק רב יותר כשרוצים למצוא את הדרך לאזן בין הגופני לנפשי, הבאים לידי ביטוי באופן משמעותי כל כך בגיל ההתבגרות. הטיפול בדיקור בשילוב עם צמחי מרפא מתאים בדיוק לחוסרי האיזון העדינים הללו ויכול למנוע סבל רב ובעיות שנגררות לכל החיים.

בתחום הפסיכו-פיזי- חיזוק הגוף ואיזון הנפש הם קריטיים לטיפול נפשי משמעותי. במקרים רבים ובמיוחד בהפרעות אכילה יש לחזק ולרפא את הגוף על מנת שיוכל להכיל את הטיפול הנפשי- התנהגותי. הטיפול ברפואה סינית אינו מחליף אבחון וטיפול נפשי אלא נועד להשלים ולחזק אותו.

אין סיבה לשבת בחיבוק ידיים ולהמתין שהזמן יעשה את שלו ובטח אין סיבה להרים ידיים ולקבל את התסכול והדיכאון או את הקושי ואפילו האלימות, המאפיינים את גיל ההתבגרות.

 

 

ניתן בהחלט לעזור למתבגר לצלוח את התקופה המבלבלת והמאיימת של גיל ההתבגרות בבריאות פיזית ונפשית.