בשבוע הראשון ללידתו היה בני בכורי שלו ורגוע. כל כך שלו וכל כך רגוע שהתחלנו לחשוש. השינוי התרחש ביום השמיני. ביום שנכנס בבריתו של אברהם אבינו, התחיל לבכות ולא הפסיק במשך שבועות. הילד פשוט בכה ללא הפסקה במשך רוב שעות היום ואני, כאדם המופקד על רווחתו, נאלצתי למצוא דרכים שונות לשעשע אותו. מאחר שלא היה רגע אחד של שקט, התקשיתי לפנות זמן לצרכים הבסיסיים ביותר שלי, כמו שינה ואכילה. למרות שנטה ליבב במשך רוב שעות היום, "המנה העיקרית" הגיעה בשבע בערב. מאחר שהתינוק התעוות ופניו היו מתכרכמות מכאב, הנחנו שהוא סובל מתופעת עוויתות המעיים – "קוליק" בעגה מקצועית. כמה פעמים מצאתי את עצמי מבקרת אצל רופא הילדים לאחר שבכיו נמשך על פני שעות רבות, אך הוא הסביר לי חזור והסבר ש"אין מה לעשות", אי אפשר לפתור את בעיית הגזים ובמקרים קשים אפשר לתת לו קצת "אקמולי" כדי להקל על כאביו. עוויתות המעיים חולפות בתוך שלושה חודשים ואז הילד יירגע, הבטיח הרופא. בתי המרקחת התעשרו על חשבוננו כשניסינו את כל התרופות האפשריות לטיפול בגזים – ללא הועיל. הילד המשיך לצרוח. אמנם כעבור שלושה חודשים חלפו עוויתות המעיים ואיתם גם התקפי הבכי בערבים, אך הוא המשיך להיות תינוק לא רגוע. לבסוף למדתי לקבל את בכיו כדבר נתון וחדלתי לחפש סיבות לפשרו. 

 

דגנית בן-ניסן, פסיכולוגית קלינית במכון להתפתחות הילד במרכז שניידר, טוענת כי ישנם תינוקות שנולדים עם טמפרמנט סוער לעומת תינוקות בעלי מזג נוח יותר. "העובדה כי התינוק בעל טמפרמנט סוער משליכה ישירות על הקשר עם האם, שהופך טעון יותר. האם מפתחת תחושות של תסכול ואשמה, ולעתים קרובות מתחילה לפקפק בעצמה וביכולתה להיות אם", היא אומרת.

 

"לאחר הלידה האישה נשארת לבדה בבית עם הילד וחווה תחושות של בדידות, ולעתים מצוקה נפשית. המצוקה גוברת במיוחד כאשר מדובר בתינוק לא רגוע והמעבר להורות ולאמהות קשה באופן משמעותי. מלבד זאת, כאשר מדובר בילד ראשון אין לאם קנה מידה והיא חושבת שתפקודה כאם לקוי. כאן המקום להדגיש כי לרוב מדובר בתינוקות שהם בעלי טמפרמנט מסוים, והתנהגותם אינה פועל יוצא של התנהגות האם. כלומר, העובדה שיש לך תינוק שבוכה יותר מהרגיל אינה הוכחה לכך שאת אם גרועה. בטענה הזאת תומכים מחקרים שבדקו תנועות של עוברים ברחם. ניתן היה להבחין שישנם עוברים שזזים יותר וגם שמחזוריות השינה שלהם אינה סדירה".

 

"מדובר בתינוקות בעלי רמת פעילות גבוהה. הם מתנועעים יותר, התפתחותם המוטורית בדרך כלל מהירה מהממוצע והם זקוקים לגירויים מרובים משום שהם משתעממים בקלות. תינוקות אלה בדרך כלל חווים הכל בעוצמות גבוהות יותר - הם בוכים בעוצמה רבה, צוחקים בעוצמה ובאופן כללי הם רגישים מהרגיל. קשה להם להיכנס למחזוריות החיים לאחר הלידה ולסגל זמני שינה ואכילה קבועים. עם הזמן, התינוק אמור לרכוש קצביות, אך עבור תינוקות אלה קצב החיים נותר משובש. משום כך הם נוטים להתעורר בקלות, קשה להם לאכול ובאופן כללי הם מתקשים להסתגל לשינויים. מצב רוחם הפכפך, וכשהם בוכים קשה להרגיע אותם"

  

לאה, אם לאביטל בת השמונה חודשים, מאשרת מניסיונה את אבחנותיה של בן-ניסן. אביטל נולדה כפגה בשבוע ה-37 וכבר בבית החולים נודעה כתינוקת קולנית ביותר. "האחיות בפגייה היו מחכות בקוצר רוח שאגיע, משום שלא יכלו להתמודד עם הבכי שלה", היא מספרת. "מעבר לכך שהיא בוכה הרבה, יש לה מחוות של תינוקת לא רגועה. מאז שהיא נולדה היא כל הזמן רוקעת ברגלה".

 

לאה אם צעירה בתחילת העשרים לחייה, מתמודדת עם אביטל בקור רוח מעורר הערצה. למרות שיללותיה של התינוקת נשמעות ברקע לכל אורך הראיון, היא אינה מאבדת את שלוותה.

 

"יש ימים שאביטל עצבנית כל הבוקר ויש לילות שבהם היא בוכה במשך שעות. בוקר אחד דפקה שכנה על הדלת והתלוננה שבלילה לא הצליחה לישון בגלל הבכי הבלתי פוסק של התינוקת. התנצלנו ואמרנו שאין לנו שליטה על זה".

 

אנשים אינם חוסכים מלאה את תגובותיהם בכל מקום שאליו היא מגיעה עם הילדה, וכנהוג בישראל כל אחד מרגיש נוח לחלק עצות. "תמיד אנשים מעירים לי ושואלים למה הילדה בוכה כל הזמן. כמובן, הדבר הראשון שאומרים הוא: 'בטח הילדה רעבה' או 'אולי תחליפי לה?'. בסופר, כשהילדה לא רגועה, הקופאית אומרת לי, 'תשתלטי על הילדה שלך'. לעתים תכופות טוענים בפני ש'קלקלתי' אותה כי אני מרימה אותה יותר מדי, אבל אני לא מסוגלת לתת לה לבכות".

 

מצד אחד, לאה נמצאת עם הילדה שעות ארוכות בבית ללא יכולת להתפנות אפילו לצרכים הבסיסיים ביותר כמו מקלחת או ארוחה מסודרת, אך מצד שני אין לה באמת ממי לבקש עזרה. בעלה בכוילל, ואף שהיא מתגוררת סמוך לאמה, גם היא עובדת בשעות הבוקר ואינה פנויה לעזור לה. "למרות הקושי שלי להיות זמן כה ממושך עם הילדה, קשה לי גם לתת למישהו זר לטפל בה. בגלל שהיא ילדה קשה יחסית, אני לא סומכת על אף מטפלת שתעשה את העבודה. כשבעלי חוזר הביתה, אני מיד דוחפת לידיו את הילדה. גם בלילות ישנם מצבים שאני כל כך עייפה, שאיני שומעת אותה כשהיא בוכה ובעלי 'נאלץ' לקום אליה.

 

"כשהיא בוכה, אני יודעת שלא מדובר בבכי של כאב, משום שכשאני מרימה אותה או מראה לה צעצוע חדש היא מפסיקה לבכות. פשוט הצעצועים נמאסים עליה מהר והיא זקוקה לגירויים חדשים כל הזמן. כשלקחנו אותה לרופא, הוא טען שהכל בסדר אצלה".

 

"התופעה של בכי מתמשך אצל תינוקות היא שכיחה ביותר", אומר ד"ר דוד שטייר, רופא בכיר באשפוז יום ילדים במרכז הרפואי שניידר. ואכן, על פי נתונים שפורסמו באתר "דוקטורס", תינוקות מעבירים 7-6 אחוזים בממוצע משעות היום בבכי, ויותר מ-20 אחוז מהאמהות דיווחו על בכי ממושך (יותר משלוש שעות ביום). בכי בתינוקות הוא פחות שכיח אצל אמהות לילד שני, אצל בנות, במשפחות שרמתן הסוציו-אקונומית גבוהה ובילדים שנולדו לאחר השבוע ה-40.

 

"הבכי הוא למעשה עוד אמצעי בידי התינוק לתקשר עם הוריו", מסביר ד"ר שטייר. "לרוב, תינוק בוכה כדי להודיע על אי נוחות, רעב, צורך במגע או שעמום. תינוקות שבכיים נמשך על פני שעות רבות וקשה להרגיעם סובלים לרוב מעווית המעיים. זוהי תופעה שהיא חלק מתהליך של הסתגלות התינוק לחיים מחוץ לרחם. אם ברחם אבני הבניין של המזון הגיעו אליו מעוכלים, כעת התינוק צריך להפעיל את מערכת העיכול באופן עצמאי. מעבר לכך, ברחם מערכת העיכול סטרילית, ואילו מרגע שהתחיל לאכול ישנה התיישבות של חיידקים בתוך המעיים. לצערי, עדיין לא פותחה תרופה שמצליחה להתמודד עם תופעת עווית המעיים. עצם העובדה שהשוק מוצף בתכשירים המתיימרים לפתור את הבעיה מעיד על כך שלמעשה אף אחד מהם אינו מספק פתרון אידיאלי.

 

"במצב הזה, נוצרת מערכת של תסכול הדדי. האם מיואשת ועצבנית מכך שהתינוק בוכה והיא אינה מצליחה לסייע לו. תפקידו של רופא הילדים במקרים כאלה הוא להוריד את רמת החרדה של כולם, ולפעמים עצם השיחה ומתן ההסבר להורים עוזר להם לעבור את התקופה הקשה הזאת. ישנם הורים, בדרך כלל הורים לילד ראשון, המגיעים לחדר מיון עם התינוק רק משום שהוא בוכה, ובדרך כלל לאחר בדיקה מתברר שהתינוק בריא ומדובר בהיסטריה של ההורים", הוא אומר.

 

לפני שרצים למיון, כדאי גם לבדוק אם הבכי לא נובע מבגד מציק. אולי הוא רגיש לבד מסוים, או אפילו סובל (כמונו) מהחום. ישנם תינוקות שסובלים מחום, ולכן אין לעטוף אותם בשכבות מיותרות, במיוחד בלילה.  

 

אז מתברר שלפעמים צריך פשוט לחיות עם הבכי עד שיחלוף, אבל השאלה המטרידה היא איך יודעים שהתינוק סתם לא רגוע, ולא באמת סובל ממחלה שיש לטפל בה? ד"ר שטייר מצביע על כמה תמרורי אזהרה. "ישנם מקרים שבהם אי שקט קיצוני עלול להצביע על בעיה קלינית", הוא אומר. "למשל בעיה נוירולוגית שניתן לאבחן רק באמצעות סריקת הקרנית. יכול להיות זיהום בדרכי השתן או אלרגיה כלשהי שממנה סובל התינוק. אחת התופעות הנפוצות היא תופעת הריפלוקס המאופיינת באי שקט ומלווה בפליטות והקאות. ישנו שסתום בין הוושט לקיבה, וכאשר השסתום לא רפוי, האוכל עולה מהקיבה לוושט וכתוצאה מכך נוצר פצע בוושט. זוהי תופעה נפוצה יחסית בתינוקות ולעתים רופאים מטפלים בתינוק הפולט ומקיא הרבה, גם אם אין הוכחה מוצקת לכך שיש בעיה בשסתום.

 

"בעיות עור גם הן מציקות מאוד לתינוק. יש לשים לב לפריחות שונות היוצאות על פניו או על גופו של התינוק. אם מופיעה על גופו אדמומיות, יש להתייעץ עם רופא עור. לעתים קרובות קרם קלנדולה (שאפשר להשיג בכל בית מרקחת) עוזר להקל על האדמומיות. אם התינוק אינו גדל או שיש האטה בהתפתחותו, יציאות לא תקינות (עצירות מעבר לשלושה ימים או שלשולים מרובים) יש לקחת את התינוק לבדיקה אצל רופא".

 

בניגוד לרפואה הקונבנציונלית, הרואה בבכי התינוק כורח המציאות, דבר טבעי שצריך ללמוד לחיות איתו, הרפואה האלטרנטיבית מתייחסת לתופעה בכובד ראש וגם מציעה מענה לבעיה.

 

"הרפואה הסינית מחלקת את חיי הילד לשלוש תקופות", מסביר ד"ר יאיר מימון, מנהל רפואי ב"מדיטף" (מרכז לרפואה משלימה בילדים ותינוקות) ומומחה ברפואה סינית. "התקופות הקריטיות הן גיל שלושה חודשים עד חצי שנה וגיל שנה. אי שקט יכול לנבוע מבעיה בשתי מערכות עיקריות – מערכת העיכול ומערכת הנשימה. התינוק נוטה לסבול מאי שקט בשל בעיות במערכת העיכול – הרבה גזים ואי נוחות בבטן. אם התינוק ניזון מפורמולה, יכולות להופיע רגישויות שונות מאחר שזהו לא המזון הטבעי שלו. אם התינוק יונק, יש לבדוק את האוכל של האם כדי לשלול רגישות לאחד המזונות – מוצרי חלב, קמח ועוד. כדי להקל על התינוק הסובל מגזים, אפשר לעסות את בטנו וגם את הגב התחתון. רצוי גם לנסות להחליף את הפורמולה שממנה הוא ניזון. תינוקות לא רגועים מגיבים יפה לטיפול המשלב תזונה, עיסוי, דיקור וחימום עם מוקסה. ישנה נקודה מתחת לברך המשפיעה ישירות על מערכת העיכול", הוא אומר.  

 

"בעיות במערכת הנשימה גם הן שכיחות בקרב תינוקות. על פי הרפואה הסינית, מערכת העיכול מייצרת את הליחה ומערכת הנשימה אוגרת אותה. אף סתום ונוזלים באוזניים מפריעים לתינוק לינוק ואינם מאפשרים לו לישון. מערכת הנשימה מלאת ליחה, הנוזלים סותמים אותה, והתינוק לא מצליח להירגע. במקרה כזה אפשר להרים את המזרן כדי להקל עליו לנשום.

 

"ישנם גם גורמים בלידה שעלולים להשפיע על אי השקט של התינוק, למשל התערבות כירורגית כמו לידת ואקום היוצרת לחץ על הראש. טיפול אוסטאופתי יכול לסייע מאוד במקרים כאלה ולהקל על הטראומה של התינוק. לעתים, בעקבות לידה קיסרית, מערכות שונות של הגוף, כמו מערכת הנשימה, הן 'עצלניות' יותר ומתקשות לתפקד. כאשר הלידה הייתה טראומתית, באופן טבעי זה ישפיע על כושר הסתגלותו של התינוק לעולם. טראומה שעברה האם במהלך ההריון יכולה אף היא להשפיע על התינוק ועל התנהגותו".

 

מאחר שהרפואה הסינית רואה בתינוק עד גיל שנה חלק בלתי נפרד מהוריו, האבחון משותף לילד ולהוריו. "במקרים רבים הבעיה היא בהורים ולא בילד", מעיד ד"ר מימון. "כאשר יש אי שקט בבית, גם הילד לא שקט. לפעמים, כאשר המטפל מזהה כי הבעיה היא אצל האם, הוא יטפל בה ולא בתינוק. כאשר האם חסרת סבלנות, התינוק מרגיש זאת והוא מגיב באי שקט משום שהוא חש לא רצוי. אנו ממליצים שבחודשים הראשונים לחייו הילד יישן באותו חדר עם הוריו".

 

אולם גם ד"ר מימון מכיר בכך שישנם ילדים שחוסר השקט הוא חלק מאופיים. "מדובר בילדים ערניים, שזקוקים לגירויים רבים וישנים פחות שעות". לעידוד ההורים, הוא אומר שתינוקות אלה יגדלו להיות ילדים מפותחים יותר.

 

טיפול אלטרנטיבי נוסף המתיימר להתמודד עם בעיית התינוק חסר המנוח הוא IPEC, ובעברית – ניקוי פיזי רגשי משולב. עדי שאנן, מאסטר ברפואה סינית ומביא השיטה לארץ, מספר כי עוצמתה של השיטה בכך שהמטפל עובד ישירות עם הצד הלא מודע של התינוק, וכך הוא יכול לאתר באופן מילולי ובלתי מילולי את הבעיות שמהן הוא סובל. נשמע דמיוני, אבל מתברר שהשיטה עובדת, במיוחד במקרים שבהם הרפואה המערבית הרימה ידיים. "בייחוד אצל תינוקות, שאצלם המודע והתת-מודע הם אחד ואין ביכולתם להסביר לנו ממה הם סובלים, ההצלחות של ה-IPEC הן גדולות. התינוקות מעבירים לנו מידע רגשי בעיקרו באמצעות בכי או מצב רוח. דרך מבחן שרירים שהמטפל עורך לתינוק באמצעות אמו, הוא מקבל תשובה מדויקת לשאלה מהו מקור הסבל - האם זו בעיה של כאב, אי נוחות, בעיית עיכול או כל דבר אחר". לאחר שהתינוק אובחן, תהליך הטיפול או ה"ניקוי" בשפתו של שאנן יכול להתחיל. 

 

ד"ר בשמת אבן זוהר, שבנה שי סבל רבות מאלרגיות מאז שהיה תינוק, מדברת בהתלהבות על השיטה. היא הגיעה ל-IPEC לאחר שגם בבית החולים נואשו ממנו והיא הרגישה שאין לה מה להפסיד. שיטת הטיפול בתינוקות שונה מזו הנהוגה במבוגרים, ולמעשה התשאול עובר דרך גוף האם.

 

"אני החזקתי בידו של שי וידי הייתה מורמת. המטפל בדק את מתח הטונוס בשריר באמצעות הפעלת לחץ קל על היד. אפילו לא ידעתי מהן השאלות שהוא שאל, אבל בכל פעם שהתשובה הייתה חיובית, לא יכולתי להחזיק את היד באוויר. המטפל משתמש באבחון במטריצה – רשימה קבועה של נושאים שעליהם המטפל עובר. למשל, האם הוא אלרגי למוצרי מזון? אז עוברים על כל הקבוצות: מוצרי חלב, לחם ועוד. בתחילה כל כך היה לי קשה להאמין שהטיפול עובד, שגם כאשר המטפל אמר לי ש 'ניקה' את הגוף של הילד מהאלרגיה לביצים לקח לי חודש להאמין לו ולתת לילד ביצה. כיום שי נקי לחלוטין מאלרגיות ויכול לאכול כל דבר".  

 

לדברי שאנן, תינוק צריך להיות רגוע ושמח, ולבכות רק כאשר מציק לו משהו. "אני לא מקבל את הגישה של רופאי הילדים שאומרים לאמהות שאין מה לעשות. זו גישה מוגבלת משום שלהם אין פתרונות ואין תרופה שהם יכולים לרשום לו. אני מאמין בחוש האימהי ורואה בו סוג של מנגנון הגנה. מלבד זאת, אשמה היא סוג של רגש שקשה לתינוק להתמודד איתו, ולכן כאשר האם מרגישה אשמה גם התינוק סובל".

 

הפסיכולוגית דגנית בן-ניסן מייעצת לאמהות כיצד להחזיק מעמד:

1. לא להתבייש במצב, לא להסתיר ולא להסס לבקש עזרה מהמשפחה, בן הזוג או החברים. מדובר בהתמודדות קשה מאוד, ולכן יש מקום לטיפול גם באישה ולא רק בתינוק.

2. הסכנה הגדולה ביותר היא היווצרות רגשות שליליים אצל האם כלפי עצמה וכלפי התינוק. רגשות שליליים כאלה יכולים להיות זרז לדיכאון לאחר לידה. לכן יש צורך ליצור חוויות חיוביות של האם והתינוק ולצאת מנקודת הנחה שאין במצב הזה אשמים - לא התינוק ולא האם.

3. סמכי על האינטואיציה שלך כאם. היא בדרך כלל נכונה, אף שיהיו רבים שינסו לערער את ביטחונך.

4. חשוב שתצאי להתאוורר ותקדישי זמן לעצמך.

5. אם את במצב של חוסר שינה מתמשך, חשוב להשלים אותו. התארגנו כך שלפחות לילה בשבוע בעלך יקום אל התינוק.

6. שגרה וסדר יום קבוע עוזרים מאוד הן לאם והן לתינוק. יש להקפיד על זמן מוגדר לשינה ולנמנומים, להאכלה ואפילו שעה קבועה ליציאה לטיול.

> חזרה לדף מאמרים וכתבות