כ-160 אלף זוגות בישראל סובלים מאי פוריות. מדובר בכ-10 אחוזים מכלל הזוגות בשנות הפוריות שלהם. שליש מהסיבות לאי פוריות מיוחסות לבעיות של הגבר, שליש מיוחסות לבעיות האישה ושליש מיוחסות לשילוב של בעיות הגבר והאישה או לבעיות שאין להן הסבר. על פי הסטטיסטיקה, כ-15-10 אחוזים מהזוגות שאינם מצליחים להיכנס להריון באופן טבעי, פונים לטיפולי פריון.

 

ישראל היא המדינה הרביעית באירופה במספר מחזורי הטיפול. מדי שנה מתבצעים בה 38 אלף טיפולי פוריות, מתוכם כ- 20 אלף טיפולי הפריה חוץ גופית. אי פריון הוא חוסר יכולת של בני הזוג להרות במשך שנה של קיום יחסי מין סדירים, ללא אמצעי מניעה. אצל נשים מעל גיל שלושים וחמש, אי פריון הוא חוסר יכולת להרות לאחר חצי שנה של קיום יחסי מין ללא אמצעי מניעה, כיוון שהזמן לאבחון וטיפול מתקצר ובגלל בעיה משנית של התבגרות האישה. על פי הנתונים, 72 אחוז מהזוגות יכולים להיכנס להריון בשישה החודשים הראשונים, 85 אחוז מהזוגות ישיגו הריון תוך שנה, ועד 93 אחוז מהזוגות יהרו תוך שלוש שנים. המושג אי פריון אינו מתייחס רק לנשים שאינן מצליחות להיכנס להריון, אלא גם לנשים שהרו בעבר וילדו באופן טבעי, אך מתקשות להיכנס להריון שני, או לנשים שיש להן עבר רפואי של הפלות. מצב זה נקרא אי פריון משני. "עקרות משנית תיתכן מסיבות שונות, כמו סתימה בחצוצרות, בעיות ביוץ או בעיות ברחם עצמו", אומר פרופסור אדריאן שולמן, רופא בכיר ביחידה להפריה חוץ גופית בתל השומר. "היא עלולה לקרות גם לנשים שעברו ניתוח קיסרי או לנשים שעברו ניתוח כלשהו בבטן התחתונה, כגון כריתת ציסטות בשחלות או כריתת תוספתן.

 

הניתוחים הללו עלולים לגרום להידבקויות בבטן המובילות לעיוות או לחסימה של החצוצרות שימנעו מהביציות לעבור דרכן. גם נשים שעברו הפלה עלולות לסבול מאי פריון משני. הפלות עלולות לגרום לסתימת חצוצרות ולפגיעה בחלל הרחם. אמנם מדובר באחוז קטן, אבל גם תופעה זו קיימת. גם מיומות (עליהן הרחבנו בגיליון הקודם – י.ש.) יכולות לגרום לאי פוריות משנית". מגיל שלושים וחמש ואילך, ישנה ירידה בפריון האישה. בנוסף לכך, הביוץ משתנה והחצוצרות עלולות להיסגר.

 

פרופ' שולמן: "אחרי בירור ראשוני ולאחר שנקבע באבחון שהזוג סובל מאי פריון, הוא מופנה בדרך כלל לטיפולי הזרעה. במהלך הטיפול האישה מקבלת הורמונים כדי להעלות את כמות הביציות שלה. הגבר עובר טיפול של השבחת הזרע לפני שמזריעים אותו בחלל הרחם, כדי להעלות את הסיכוי שהביציות יופרו. בדרך כלל אישה העוברת תהליך הזרעה, תעבור אותו במשך שלושה עד שישה חודשים. אם בתום התקופה הזו אין הריון, הרופא המטפל יכול להמליץ על טיפול אינטנסיבי יותר".

 

טיפולי הזרעה טיפולי הפריון כרוכים במאמץ נפשי רב. גילה (שם בדוי, השם המלא שמור במערכת), שעוברת בימים אלה טיפולי הזרעה, מודה שלא הבינה עד כמה התהליך קשה מבחינה נפשית, עד שהחלה אותו. "כשחברה שלי עברה טיפולי הזרעה והייתה בדיכאון ממושך, חשבתי שהיא מפונקת. היום אני יודעת מניסיון כמה זה קשה ומתסכל", היא אומרת. "התהליך מתחיל ביום השני של המחזור. אני עוברת בדיקת אולטרה סאונד ובדיקת דם כדי לוודא שאין ציסטות. ביום התשיעי למחזור אני חוזרת על הבדיקות וכך בימים הבאים, עד שהרופא מבשר לי שאני יכולה לקבל זריקת השראת ביוץ. יומיים אחר כך אני עוברת הזרעה. את כל בדיקות האולטרה סאונד והדם אני עוברת בעיר אחרת, כיוון שרק שם ניתן לעשות זאת על חשבון קופת החולים שלי ולקבל תוצאות בזמן. אני צריכה להיות שם עד רבע לתשע בבוקר, ואחרי המתנה לא קצרה בתור אני יוצאת לעבודה. בשעה אחת מוסרים לי את תוצאות הבדיקות בטלפון. אני צריכה להיות זמינה ליד טלפון, לפקסס את הנתונים לרופא שלי ולקבל הנחיות ליום הבא. ביום שבו צפויה ההזרעה, בעלי צריך לתת זרע שאותו צריך להעביר לבית החולים תוך חצי שעה. ביום ההזרעה אני צריכה לפנות בוקר שלם. אני יושבת על כיסא גינקולוגי והרופא מזריק את הזרע בסמוך לפתח הרחם. מאותו יום, במשך שבועיים, אני במתח נוראי ורוצה לדעת האם נקלטתי. אי אפשר לתאר את המתח הנפשי הזה. אחרי 14 יום אני רצה לקנות ערכה ביתית לבדיקת הריון, אבל עד היום קיבלתי רק תוצאות שליליות. אחרי הבדיקה אני מכינה את עצמי לחודש הבא: שוב לקום מוקדם בבוקר, להגיע מאוחר לעבודה עם המון תירוצים (במקום עבודתי לא יודעים על הטיפולים) ולהתמודד עם שאלות מלחיצות".

 

ויש גם חרדות. "אני כל הזמן שואלת את עצמי למה הגוף שלי בוגד בי, מה פגום אצלי, למה אינני מצליחה להרות", אומרת גילה. "החרדות עצומות. אני חולמת שלא יהיו לי ילדים, ומתעוררת מכוסה בזעה קרה. בעלי נשבר כבר פעם ולא רצה להמשיך בטיפולים. זאת תקופה של מתח ולחץ. אני לא מסוגלת לחשוב אפילו על יחסי מין. ברור לי שהחרדות לא עוזרות וגם לא הלחץ, אבל אני פשוט חסרת אונים. קופת החולים שלי לא מממנת את ההזרעות שאני עוברת ואני משלמת כל חודש עבור התהליך. אמנם מדובר בכמה מאות שקלים, אבל המצב יוצר פגיעה גדולה באפשרות שלי להתפרנס. אינני יכולה לתכנן שום דבר מראש ואין בכלל מה לדבר על חופשה עם בעלי או כל תכנון אחר לאמצע החודש". אם גילה לא תצליח להיכנס להריון בתום חצי שנה של טיפולי הזרעה, היא תצטרך לעבור שלב, לטיפול הפריה חוץ גופית (I.V.F). קודם לכן היא תיאלץ לעבור צילום רחם כדי לוודא שהחצוצרות שלה אינן סתומות. אם הצילום יהיה תקין, אפשר יהיה להמליץ לה על מעבר לשלב הבא.

 

הפריה חוץ גופית, נעשית מחוץ לרחם. "כדי ליצור את ההפריה", מסביר פרופ' שולמן, "צריך לגרות את שחלות האישה באמצעות הזרקת הורמונים יומיומית. הזריקות גורמות להתפתחות זקיקים, ובהם ביציות, המזרזות את הביוץ ומביאות להבשלה סופית של הביצית. האישה מקבלת כל יום זריקה ובכל כמה ימים עוברת בדיקת אולטרה סאונד. כאשר הזקיקים בשלים ואפשר להפרות אותם, הרופא שואב ביציות מהמטופלת בתהליך קצר שמתבצע בהרדמה כללית. במקביל, הבעל נותן זרע. הביצית מופרית במעבדה על ידי הזרע מחוץ לרחם. 72-48 שעות לאחר ההפריה, אם יש התפתחות תקינה של העוברים, הם מוחזרים לרחם האישה".

 

שני השלבים האחרונים, מסביר פרופ' שולמן, נעשים בתנאים סטריליים בחדר ניתוח. לאחר הטיפול מתחילה תקופת המתנה של 14 יום לתוצאות ההפריה. זוהי תקופה קשה המלווה במתח רב ובחרדות. סיכויי ההצלחה של כל מחזור טיפול נעים בין 25 ל-30 אחוז. אם ההפריה לא הצליחה, יש להתחיל את התהליך מחדש. לדברי פרופ' שולמן, כאשר המטופלות מקבלות תשובה שלילית בנוגע לקליטת הריון לאחר הטיפולים הראשונים, הן מגיבות קשה. אולם אחרי הקושי הראשוני הן נכנסות לרוטינה של טיפולים, משלימות עם התשובה שקיבלו ומתמודדות עם המצב החדש. הדס שוורץ, סבלה מאי פריון משני לאחר הולדת בנה הבכור. היא עברה טיפולים במשך ארבע שנים שבסיומן נולד בנה השני. כעבור חצי שנה נוספת היא נכנסה להריון ספונטני בגיל ארבעים ושתיים וילדה את בתה השלישית. הדס אומרת שהתמדה זה שם המשחק. צריך להיות ממוקדים ומפוקסים ולהאמין שההשקעה תניב את הפרי המקווה. את שנות הטיפולים היא מתארת כמעט כמו טירונות. "זה תהליך שבו צועדים כל הזמן לקראת משהו אחרי משהו. הוא מכתיב לך את החיים", היא אומרת. "יש גם תהליך של היקשרות לעוברים ואבל על אובדנם בכל פעם שמודיעים לך שהם הוחזרו לרחם ולא הצליחו להיקלט". אחרי שלא הצליחה להיכנס להריון במשך שנה, הכניסו אותה הרופאים מיד לשלב ההפריה החוץ גופית, בלי שעברה קודם לכן את טיפולי ההזרעות, משום שחששו שהחצוצרות שלה חסומות. הדס קיבלה מהרופא שלה טיפול חודשי שכלל זריקות יומיומיות שהתחילו מיד אחרי המחזור. אחת לכמה ימים היא נדרשה להגיע לבדיקת אולטרה סאונד כדי לעקוב אחר התפתחות הזקיקים. בהתאם לתוצאות החליטו הרופאים אם יש צורך להפחית או להגביר את מינון הזריקות. "כאשר הזקיקים הגיעו לגודל מסוים, קיבלתי הנחיות מתי הביציות יישאבו", היא משחזרת. "אז גם הייתי מגיעה לבית החולים עם זרע של בעלי". תהליך השאיבה שנעשה בבית החולים בהרדמה מלאה הצריך יום חופש מהעבודה. הדס נאלצה להגיע לבית החולים כשהיא בצום, ובתום תהליך השאיבה נדרשה לנוח בבית החולים במשך שלוש שעות. מדי פעם נזקקה לאחר הטיפול לטיפול אנטיביוטי שנמשך חמישה ימים. במקביל לטיפולי הפוריות בבית החולים, הדס טופלה גם במרפאה לרפואה סינית שתחום התמחותה הוא גינקולוגיה. המטפלת אבחנה כי גופה של הדס אינו מסוגל להחזיק הריון ועבדה על חיזוק הגוף.

 

הדס אומרת שבמשך כל השנים הללו התייחסה לטיפולים כאל תהליך שלוקח זמן. "ידעתי שעד שיהיה הריון אצטרך לעבור כמה טיפולים", היא אומרת. לעומרי, בעלה, היה יותר קשה. "לא הייתה לי בעיה עם מתן זרע", הוא אומר. "אבל היה לי קשה לראות את הפריית הביצית ותחילת ההתפתחות של העוברים. כאשר העוברים שהוחזרו לרחם של הדס לא נקלטו, הייתה לי תחושת אובדן. הייתי מתוסכל משום שלא יכולתי לעבור חלק מהדברים במקום הדס. כיוון שההתמודדות עם התהליך לא הייתה קלה, התקשיתי לתמוך בה רגשית". עומרי מודה כי בשלב מסוים חשב שעדיף לאמץ ילד. היום הם הורים לשלושה ומרגישים שהיה שווה לחוות את כל הקשיים והתלאות. "איבדתי הרבה ימי עבודה והשקעתי הרבה כסף בתהליך, אבל התוצאה שווה הכל", אומרת הדס בחיוך, ועומרי מוסיף: "זה משהו אחר לגמרי הורים וילד, לעומת משפחה עם שלושה ילדים. בראייה לאחור למרות שעברנו ארבע שנים קשות, הזוגיות שלנו התחזקה. היום יש לנו ביטחון ביכולת שלנו כזוג להתגבר על קשיים".

 

כאמור, נשים שעוברות טיפולי פוריות נאלצות להגיע מדי יום לקופת החולים כדי לקבל את הזריקות. בימי שישי ובשבתות, שבהם אין שירותי אחיות, הן נאלצות לפנות למוקדי חירום או לבתי החולים לקבלת הזריקה.

הריצות היומיומיות הללו מכבידות ומקשות על המטופלות, שגם כך נאלצות להתמודד עם מתחים וחרדות כתוצאה מהטיפול. החידוש האחרון בתחום טיפולי הפוריות הוא עט פריון, המיועד לטיפולי פוריות עצמאיים.

לאחרונה יוצרו שני עטי פריון על ידי שתי חברות שונות. חברת אורגנון, הוציאה את Puregon Pen וחברת סרונו, הוציאה את גונאל F. העטים מאפשרים למטופלת להזריק בעצמה את חומרי הפוריות, בבית או בעבודה, וחוסכים ממנה את הנסיעה היומיומית לקופת החולים או לבית החולים. המטופלת יכולה לשים אותו בתיקה האישי ולהזריק לעצמה בשעה היעודה בכל מקום שבו היא נמצאת.

עט פיורגון, הוא עט הזרקה למתן פיורגון ומתאים לשימוש רב פעמי. הוא מעוצב כעט, אבל משמש למעשה כמזרק בעל מחט דקה ביותר. העט נטען במחסנית הכוללת תמיסה מוכנה להזרקה של החומר הפעיל. את המחסניות קונים בנפרד, בהתאם למינון שנקבע על ידי הרופא. גונאל F, הוא עט חד פעמי לשימוש חודשי ומוכן מראש למחזור טיפולים אחד. הוא מגיע במינונים שונים, לפי מרשם הרופא. יש לציין שהעטים יעילים במיוחד לנשים שאינן רוצות לחשוף את הטיפולים שהן עוברות במקום עבודתן, כמו גם לנשים מהמגזר הדתי או מהמגזר הערבי, שבהם שומרים על חשאיות הטיפולים.

 

פרופסור אריה הורוביץ, מנהל היחידה להפריה חוץ גופית בבית החולים "הדסה" הר הצופים בירושלים, אומר שהמגמה היא להקל על המטופלות בתהליך הזריקות ההורמונליות ולשפר את איכות חייהן. "אמנם נשים רבות נרתעות מהאפשרות להזריק לעצמן, אבל רובן מתגברות על הרתיעה. זה חוסך להן את הנסיעות היומיומיות לבית החולים ואת מציאת הפתרונות בסופי שבוע. העט חוסך גם את הצורך למהול מספר אמפולות, לערבבן ולהזריקן. האמפולות מכילות מספר יחידות, והאישה מסמנת את מספר היחידות הנדרש על פי הוראות הרופא ומזריקה אותן באופן תת עורי, ממש כמו במזרקים רגילים".

 

מאיה גביזון, דוברת ומנהלת השיווק של גני יהושע, נשואה ואם לילדה בת שש, שייכת לסטטיסטיקה של נשים הסובלות מאי פריון משני. שלוש שנים לאחר לידת בתה הראשונה היא נכנסה להריון שהסתיים בהפלה, ובעקבותיה התקשתה להיכנס שוב להריון. מאיה החלה בסדרת טיפולים שנמשכה שלוש שנים והייתה עבורה מסע ייסורים ארוך וקשה.

"בכל מחזור טיפול היה פורמט קבוע, ברור ונוקשה", היא מספרת. "מומחה הפריון הגדיר תכנית טיפולים מהיום השלישי של המחזור. זה אומר זריקה בכל יום, בדיוק בשעה שלוש בצהריים. כך, מדי יום, בשעה מאוד מוגדרת, נאלצתי לעזוב את מקום עבודתי. הטיפולים תוכננו לפי מצב הגוף, כך שגם ביום שבת נאלצתי להיגרר לבתי חולים עם בתי ועם האמפולות כדי שהאחיות יזריקו לי את הזריקה. עברתי תקופה מאוד לא קלה. מלבד הייסורים הגופניים היה גם לחץ סביבתי. שאלו אותי מתי אני מתכננת להביא ילד נוסף. הרגשתי לא פעם שהעיניים של כולם ננעצות ברחם שלי. היציאות התכופות מהעבודה לוו מבחינתי באי נעימות, כיוון שחלק מחברי לעבודה לא ידעו על הטיפולים שאני עוברת".

"לפעמים ניסיתי להזריק באופן עצמי, אבל זו הייתה משימה בלתי אפשרית", היא ממשיכה. "פחדתי לשבור את בקבוקי האמפולות ולמהול את התמיסות. לפעמים הייתי צריכה לערבב שתי אמפולות וחצי, ולא ידעתי איך למדוד את חצי הכמות. חששתי שהזרקתי לעצמי מינון לא נכון". בשלב מסוים המליץ לה הרופא המטפל, פרופ' שולמן, לנסות להשתמש בעט פיורגון. "העט חסך לי את ההתעסקות היומיומית ואת התהליך המייגע שכרוך ביציאה מהעבודה באמצע היום, הריצה לקופת חולים, קבלת הזריקה והחזרה לעבודה", היא אומרת. "גיליתי שהשימוש בעט הוא קל ונוח. זה הוריד ממני הרבה לחץ וחרדות וגם אפשר לי לשמור על דיסקרטיות. הייתי נועלת את עצמי במשרד ומזריקה לגופי את האמפולה". כעבור חודשיים של טיפולים באמצעות העט, נכנסה גביזון להריון והיום היא בחודש השישי להריונה.

 

וכאילו לא די במצוקה הנפשית המתלווה לטיפולי פריון, הופיעו לאחרונה פרסומים שלפיהם הטיפולים עלולים לגרום לסרטן.

המחקרים הרפואיים מראים שאין הוכחה חדה ומשמעית לכך, אולם ישנם רופאים הטוענים כי קיים קשר בין מקרים רבים של סרטן לטיפולי פוריות.

 

ד"ר נלי ברק, אונקולוגית בכירה, אחראית תחום סרטן השד בבית החולים ע"ש סוראסקי ("איכילוב"), מציינת שיש מספר של מחקרים שנעשו ברחבי העולם שניסו לבדוק האם יש קשר ישיר ממשי בין הטיפול בפוריות לסרטן השד, אולם לא הוכח קשר כזה. לדבריה, אם האישה מקבלת מעל כמות מסוימת של תרופות לפוריות, אכן גדל סיכון.

הקשר הזה, אומרת ד"ר ברק, חזק יותר אצל נשים שבאות ממשפחות שבהן יש היסטוריה של סרטן שד. בכל מקרה יש לזכור שבכל דבר שעושים בחיים יש סיכון מסוים.

גורמי סיכון נוספים לשכיחות סרטן השד הם גלולות למניעת הריון (הכוונה לגלולות מהדור הישן, עליהן קיימים כבר נתונים סטטיסטיים), נטילת הורמונים לאחר גיל הבלות, שתיית אלכוהול באופן קבוע וטיפולי פוריות רבים מדי, אותם יש לשקול בכובד ראש לפני ביצוע כל טיפול.

"על פי המחקרים, אישה שלא נכנסת להריון מתחת לגיל עשרים וחמש, מפתחת סיכון גבוה יותר לקבלת סרטן השד לעומת אוכלוסייה רגילה, גם כאשר היא נכנסת להריון ספונטני בגיל שלושים", אומרת ד"ר ברק. "סרטן שד מתפתח בגלל חשיפה לאסטרוגן. ככל שהחשיפה נחסמת בגיל צעיר יותר, השד יהיה פחות חשוף להשפעת ההורמונים. כל הריון בגיל צעיר מוריד את הסיכון לחלות, בניגוד להריונות בגיל מבוגר". ד"ר ברק מביאה לדוגמה עבודת מחקר שפורסמה לפני כשנה, ובמרכזה קבוצת נשים שעברו טיפולי פוריות וחלו בסרטן השד. נשים אלו פיתחו גידולים אגרסיביים יותר. "מבחינה סטטיסטית, הסיכון ללקות בסרטן השד גדל אחרי טיפול הפוריות השישי", היא אומרת. אם בניסיונות הראשונים האישה אינה מצליחה להיקלט, כדאי לה לשקול היטב את המשך הטיפול".

 

ד"ר ברק: "אני ממליצה להן לגשת לרופא כירורג שד ולהיבדק עוד לפני הטיפול הראשון. בהתאם להמלצות הכירורג, כדאי להן לבצע הדמיה של השד, אולטרה סאונד או ממוגרפיה ובמקרה של נשאיות, גם בדיקת MRI (שעדיין אינה ממומנת על ידי קופות החולים – י.ש)".

לסיום, היא אומרת, כדאי לדעת שהעלייה בשכיחות הסרטן היא סטטיסטית. "לא כל אישה שתקבל יותר משישה טיפולים תחלה בסרטן, אבל מעבר למספר זה, הסיכון עולה". אי פריון וטיפולים משלימים הרפואה המשלימה מציעה טיפולי פריון ללא התערבות חומרים המזיקים לגוף.

 

ד"ר יאיר מימון, מנהל מרכז רפואות, רמת אביב, חושב שטיפולים שנעשים על ידי מטפל שעבר התמחות בתחום הגינקולוגי ברפואה המשלימה, יכולים להועיל לאישה - לעזור לגוף להגיע לאיזון יותר טוב ולסייע בטיפולי ההפריה. הם יכולים גם לעזור לגבר.

 

ד"ר מימון: "הטיפולים בטוחים לחלוטין ואינם יכולים לגרום נזק לגוף כאשר הם נעשים על ידי מטפל מיומן. אם אישה חוששת שיש לה בעיה כלשהי בנושא פריון או הפרעה במחזור, כדאי לה לפחות להתייעץ". ממחקרים שנעשו בתחום, עולה כי השילוב של טיפולי הפריה עם רפואה משלימה, מוריד את תופעות הלוואי ומגביר את קליטת הביצית המופרית. ברפואה הקונבנציונלית, טיפולי ההפריה אגרסיביים וכוללים התערבות בוטה בגוף. ברפואה המשלימה, הטיפול אינו מזעזע את הגוף.

 

ד"ר מימון ממליץ להתחיל בטיפולים הקלים ולעבור בהדרגה לטיפולים הכבדים יותר. בכל מקרה, על האישה לבחור במה שהכי פחות מזיק לה ויותר בטוח. כאמור, הרפואה המשלימה יכולה לסייע לא רק לנשים, אלא גם לגברים, הסובלים מזרע באיכות ירודה. ד"ר מימון מצטט מחקר שנערך על ידי ד"ר סיטרמן, בקרב 27 גברים שלא היה להם זרע כלל. "אחרי סדרת טיפולים בדיקור סיני, אצל 17 מתוך 27 הגברים נמצא זרע בסוף הטיפול", הוא אומר. "שניים מהם אף הצליחו להכניס את בת זוגם להריון טבעי".

 

לדברי ד"ר מימון, נשים יכולות להתחיל בטיפולי פוריות ולקבל הורמונים, מבלי לדעת תחילה שהבעיה טמונה באיכות ירודה של זרע הבעל או שאין לו זרע כלל. לעתים עוברת האישה בירורים רפואיים ברפואה הקונבנציונלית שמראים שהכל אצלה תקין, ולמרות זאת היא לא מצליחה להיכנס להריון. ברפואה הסינית ניתן לאתר לא פעם את ההפרעה ולטפל בה. וכאשר ההפרעה מטופלת, יש הריון.

 

"ישנן קרוב ל- 14 אבחנות שונות", אומר ד"ר מימון. "לעתים כל שנדרש הוא לחזק את גוף האישה. לעתים מדובר בחולשה המצטברת אצל נשים בגלל המעמסה היומיומית המוטלת עליהן כאמהות, רעיות ומפרנסות. ככל שהאישה מתבגרת גופה נחלש, אבל הרפואה הקונבנציונלית לא מכירה בחיזוק הגוף".

 

"סידרת טיפולים נמשכת בין שמונה לעשרה מפגשים, במשך כשלושה חודשים. אחרי סדרת טיפולים האישה יכולה לדעת אם היא חשה בשינוי כלשהו, אם מצב המחזור משתנה או אם העייפות פחתה. מטפל טוב יכול להגיד כבר במפגשים הראשונים אם יש סיכויים טובים או קלושים לעזור לאותה אישה".

 

ברפואה המשלימה עלולים להיתקל לא פעם גם בשרלטנים. כדי להימנע מכך מציע ד"ר מימון לבחור מטפל שהתמחה בתחום הגינקולוגיה. "חשוב להדגיש שזו התמחות שבה המטפל לומד ורוכש ניסיון בתחום הגינקולוגי, ולא התמחות כמקובל ברפואה רגילה", מבהיר ד"ר מימון. "ישנם מטפלים שאין להם התמחות בתחום הגינקולוגיה, או שאין להם מושג ברפואה מערבית, אבל מאמינים שיוכלו לעזור. מטפלים כאלה מוכרים אשליות". מי שמעונינת בטיפול אלטרנטיבי, חשוב שתבדוק שלמטפל יש תעודת הכשרה ממוסד מוכר. בנוסף, ישנה עמותה לרפואה סינית ואפשר לברר באמצעותה אם המטפל שלכם חבר בעמותה. בכל מקרה, מומלץ לאישה להיות בקשר עם רופא מומחה.

לסיכום, אומר ד"ר מימון, כדאי לאישה לבחון מה יש לרפואה הקונבנציונלית ולרפואה המשלימה להציע, ולבחור את דרך הטיפול המתאימה לה. כמובן שניתן ומומלץ לעתים לשלב טיפול קונבנציונלי עם רפואה משלימה.

 

כל מי שמעונינת להיכנס להריון, יודעת שהסיכוי להתעבר רב יותר ביום הביוץ המדויק. קיימות היום ערכות שונות לבדיקת ביוץ, אולם רובן מתאימות לנשים בעלות מחזור סדיר, שיכולות לחשב בדיוק מתי הוא מתרחש אצלן. החידוש האחרון בתחום הביוץ הוא OvuLook – בדיקת ביוץ באמצעות רוק. בניגוד לבדיקות אחרות הקיימות בשוק, הבדיקה החדשה מאפשרת מעקב לאורך כל החודש, תוך שמירת תוצאות כל הימים. כך אפשר לעקוב ולצפות בכל תקופת הפוריות וזמני השיא שלה ובהתאם לזאת להתייעץ עם הרופא המטפל. הבדיקה אושרה על ידי ה- FDA.

 

פרופסור אריה הורוביץ, מנהל היחידה להפריה חוץ גופית בבית החולים "הדסה" הר הצופים, אומר שהמכשיר מציע מספר בדיקות בלתי מוגבל. "הוא מורכב משני גלגלי בדיקה רב פעמיים, המכילים 62 בדיקות רציפות", הוא מסביר. "ניתן לנקות את הגלגלים ולבצע בהם שימוש חוזר". פרופסור הורוביץ מסביר כי לפני הביוץ הריר משתנה בגלל העלייה בהורמון האסטרוגן, ומשנה את תכונותיו הפיזיקליות של הרוק. "הרוק מקבל צורה של פתיתי שלג (שרכים), מה שמראה לאישה שבימים הקרובים עשוי להתרחש ביוץ".

 

הערכה מתאימה לכל זוג המעונין להיכנס להריון ורוצה לדעת מתי מועד הביוץ על מנת לקיים יחסים בזמן המתאים. היא מומלצת במיוחד לנשים שמחזורן אינו סדיר, ומונע מהן את הצורך להמר מתי לבצע בדיקת ביוץ, כיוון שאפשר לעשות זאת מדי יום. עבור זוגות שנמצאים בטיפולי פריון, המכשיר אינו מחליף את טיפולי המעבדה ואת בדיקת האולטרה סאונד, משום שטיפולי פוריות דורשים ערכים של הורמונים ואולטרה סאונד של השחלות. המכשיר יכול בהחלט לסייע לנשים שרוצות לערוך מעקב לצורך הגדלת הסיכוי להתעברות בצורה משמעותית. אין לסמוך עליו כאמצעי מניעה, כיוון שלזרע לעתים יש אורך חיים משמעותי. את הערכה אפשר להשיג ישירות מהחברה (www.babyplan.co.il), או באמצעות גינקולוגים.

> חזרה לדף מאמרים וכתבות